לפני כמה שנים הייתי מאוהב (זה תמיד מתחיל בהתאהבות), ועשיתי מה שמאוהבים עושים – כתבתי שיר. שם השיר: "זה זה". ככה זה התחיל. ההתאהבות ההיא נשכחה מזמן (ובעצמי אני מבולבל מי הייתה הנמענת), אבל השיר נשאר. לפני שלוש שנים קרה עם השיר הזה חסד, והוא זכה בתחרות שירי אהבה של אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל, יחד עם כמה שירים של אחרים. אבל בעיקר הוא זכה בפרס הגדול ביותר שאפשר להציע לשיר – להיות מולחן על ידי ניצן ורדי, שהיא בטח הקול הכי יצירתי, מוכשר ומעניין שאני מכיר בעולם המוסיקה הקלאסית היום.
זה קרה כבר לפני שלוש שנים, וזה היה נהדר, וחד, ומושחז ומדויק – רוצה לומר – זה היה זה. והינה היום ברסיטל של ניצן השיר בוצע שוב, בביצוע שאפילו התעלה על הביצוע המקורי. הזמרת הנהדרת היא תמרה נשרי.
הספקתי לצלם חצי שיר. והינה המילים:
זה זה
זֶה קוֹרֶה וְקוֹרֵם וְזֶה זֶה
וְזֶה זָז וְזֹאת אַתְּ וְלֹא הִיא
וְזֶה זְמַן שֶׁעַכְשָׁו וְזֶה שָׁר
בְּעַצְמוֹ בְּקוֹלוֹת מִתְגַּבְּרִים
זֶה נִזְרַק לָאֲוִיר וְכֻלָּם מְרִיעִים
זֶה שָׁמַיִם פְּרוּשִׂים זֶה גְּוָנִים שֶׁל אָדֹם
זֶה מַבָּט מְפֻחָד שֶׁנִּרְגַּע וּפִתְאוֹם
זֹאת מִלָּה אֲסוּרָה שֶׁשָּׁמַרְתִּי קָרוֹב
וְעַכְשָׁו כְּשֶׁזֶּה זֶה הִיא צְרִיכָה לַעֲזֹב
וְלָצֵאת לָאֲוִיר הַחָפְשִׁי הַפָּרוּץ
הֲלִיכַת הַטִּפּוֹת וְיֵשׁ חֵשֶׁק לָרוּץ
כְּשֶׁזֶּה זֶה הָאֶפְשָׁר מִתְקָרֵב לִנְגִיעָה
וּמַגָּע בֵּין גּוּפֵינוּ יוֹצֵר רְגִיעָה
בְּזָוִית הַמַּבָּט זֶה בָּרִי וּמוּבָן
זֶה קוֹרֶה וְקוֹרֵם וְזֶה זֶה וְזֶה כָּאן
השאר תגובה