אני נמצא בחופשה בסרי לנקה. ממש עכשיו אני שוכב על החול הרך בחוף היריקטיה. יש לי הרבה מחשבות על בודיהזם ועל יהדות, וגם על קשר רומנטי שנגמר לא מזמן. הכל מתערבב בראש לכדי תבשיל קארי מקומי. אני קורא הרבה וגם כותב, מכין את הקרקע לספר הבא. אני רוצה שהוא יהיה ממוקד, אחרת הולכים לאיבוד. אבל הינה כאן באיבוד (אי-בודד) דווקא יפה מאוד. אז הינה שיר קטן מהכאן ומהעכשיו:
גּוּפִים יָפִים בְּחוֹף הַיָּם
צָפִים מֵעַל גַּלִּים מְחֻצָּפִים
הַחוֹל הָרַךְ פָּרוּס
בֵּין שְׁתֵּי גָּדוֹת דְּקָלִים
וְקוֹקוֹסִים מְתַצְפְּתִים
עַל הָרָאשִׁים הַחֲשׂוּפִים
וּבֵין עָנָף לְגֶזַע
שְׁנֵי קוֹפִים מְשַׂחֲקִים
בּוּדְהָה עֲנָקִי מַשְׁגִּיחַ מֵרָחוֹק
שֶׁלֹּא לְהִסָּחֵף עִם הַיֵּצֶר
רוּחַ נְעִימָה וְאִשָּׁה יָפֶה מַזְכִּירוֹת לִי
לֶאֱהֹב
לֶאֱהֹב אֶת הַיֵּשׁ
השאר תגובה